עסקת מקרקעין למכירה או לרכישת נכס היא, לרוב, אחת מהעסקאות המשמעותיות והמורכבות בחייו של אדם. היא מערבת סכומים גבוהים ומשנה את מקום מגוריו של האדם עבורו ועבור בני משפחתו.

שאלה החוזרת על עצמה, הן מפי הרוכשים והן מפי הקונים, היא האם כדאי לעשות זיכרון דברים בין הצדדים על מנת לייצר מחויבות הדדית עד לכריתת ההסכם הסופי על העברת הבעלות בנכס.

על מנת לענות על שאלה זו יש צורך להבין מה משמעותו של זיכרון הדברים. זיכרון הדברים, הוא למעשה תמצות פרטי העסקה, ומכיל את פרטי הצדדים, פרטי הנכס, המחיר עליו הוסכם, תאריך מסירת החזקה קרי העברת הבעלות בנכס ועוד.

זיכרון הדברים הוכר בתקדימים משפטיים רבים כמסמך מחייב לכל דבר ועניין, ותוקפו כדין חוזה המחייב את שני הצדדים החתומים עליו.

לכן, עדיף להימנע מחתימה על זיכרון דברים, ובמקומו לחתום על חוזה מכר מקרקעין מסודר, הנערך על ידי עורך דין מקצועי הדואג לזכויות הצדדים ולאחר שבוצעו הבדיקות המקדימות של הנכס והצדדים. ולא להיכנע ללחץ ולחתום בפזיזות על מסמך מחייב, אשר עלול לכבול אתכם לעסקה קלוקלת.

עם זאת, על מנת שזיכרון דברים יוכר כמסמך משפטי, עליו לעמוד בדרישות דיני החוזים וחוק המקרקעין. כאשר בית המשפט נדרש לבחון האם לזיכרון דברים יש תוקף משפטי מחייב,  הוא לרוב יבדוק האם הוא עומד בשני סעיפים מצטברים של חוק החוזים תשל”ג 1973:

  1. מבחן גמירות הדעת – האם הצדדים לעסקה גמרו בדעתם לחתום על הסכם מחייב לעסקה
  2. מבחן המסוימות – הצדדים מסכימים בכתב על עיקרי העסקה

מאחר ומרבית מסמכי זיכרון הדברים, אשר עשויים להיקרא גם “מסמך הבנה” “מכתב כוונות” או שמות דומים, עומדים במבחנים המצטברים של חוק החוזים, הם לרוב מסמכים משפטיים תקפים ומחייבים את הצדדים לעסקה.